ניו יורק בייבי 1

בתקופה האחרונה ישנה בישראל התעוררות וכניסה של שחקנים שונים לשוק הייעוץ לחדשנות על גווניו השונים, אבל חמוטל מ"שיבר ריסרץ'" שם כבר די מזמן, בעשור האחרון היא ביססה את מעמדה כסוכנות מובילה לאספקת מחקרי שווקים, מודיעין תחרותי ומגמות חדשנות עסקית ועובדת מול לקוחות מקומיים ובינלאומיים לוהטים. אני עוקבת אחריה בפייסבוק כבר כמה שנים ואי אפשר שלא להתפעל מההספקים שלה ומזה שהיא שנונה ומוערכת ויחד עם זאת שומרת על איזו צניעות אגבית ולא מתאמצת. רציתי לבדוק איך היא עושה את זה.

 

תודה שפינית את הזמן, אמנם לאחרונה נפגשנו בכנס אבל הכרנו דרך פייסבוק, ומשהו בסיפור שלך גרם לי לרצות מיד לראיין אותך לבלוג אפילו שאנחנו לא ממש מכירות

אני ממש בתחושה שנפגשנו עוד קודם לפני הכנס האחרון, אבל יש מצב שפייסבוק מייצר את התחושה הזו שמכירים מחוץ למדיה, אז הבלוג הוא על DNA של יזמים?

 

 

 

כן, ספרי קצת על הרקע האישי שלך

נולדתי בנהריה ב 1981, אמא פרקליטה כל השנים תמיד עבדה כעובדת מדינה שזה סוג מאוד ספציפי ומוגן של שכירים, אבא עצמאי רוב חייו, מעצב תבניות לייצור ויותר ממציא מאיש עסקים, מה שמניע אותו זה הפן היצירתי, קם עם 5 פטנטים בראש כל בוקר… אמא היתה מודל הקריירה המסודר בבית, הרגשנו שהיא עושה משהו חשוב, לא בדיוק הבנו מה אבא עושה.

בגיל 15 עברתי לפנימייה בירושלים, תיכון למדעים ואומנויות – פנימייה למחוננים, הייתי פעם בשבוע בתוכנית מצוינות ובאו לספר לנו על זה, נראה לי דבילי לעזוב את כל החברים והמשפחה ולעבור לירושלים אבל אמא שלי חשבה ששווה לבדוק כי היה לי מאוד משעמם בבית הספר.

הלכתי לשמוע את מפגש המבוא שלהם ופשוט התאהבתי, נתנו שם הרצאה על ניטשה ופשוט לא יכולתי לחשוב שלא אלמד שם;  מהר מאוד בכיתה י' התחרטתי והיה לי ממש קשה, התגעגעתי לכיתה ולחברים, אבל באיזה שהוא שלב נהיה לי חבר וזה הקל על כל הקליטה. למדתי שם אמנות פלסטית, צילום, פיסול אבל גם היסטוריה מורחב, פילוסופיה ואתיקה.

 

מה היה בהרצאה שכל כך תפס אותך?

משל שלוש התמורות של ניטשה – השלבים של כל מה שאתה עושה בחיים –  אתה נכנס למשהו חדש כמו רוח, הולך לכל הכיוונים לא מוצא את עצמך, מחפש מאיפה להתחיל, ואז אתה הופך לגמל ומבקש – תעמיסו עלי את כל הידע שקיים. אתה מעמיס, קורא המון, ואז אתה הופך לאריה – שפורץ את כל הגבולות, מנער מעליו את כל הדברים שלמד, שובר את הכלים, ואז אתה ילד – יוצר – מכל הדברים שלמדת ופירקת אתה מצליח לייצר משהו חדש.

 

לא הכרתי, זה משל מקסים!

אלה בדיוק התהליכים שאני עושה בחיים, אני רוצה לספוג וללמוד, לא מנסה למצוא את המטבע מתחת לפנס, גם אם אני יודעת משהו אבוא כמו הרוח, אין לי דעה קדומה, אני אלמד אלמד אלמד ואז אנסה ליצור משהו חדש ומאוד מזוקק.

אני מנויה בלובאל דאטה, בסטטיסטה, בנקסיס, ומתקשרים אלי אומרים לי את המנויה הכי כבדה שלנו, אף אחד לא מוריד כל כך הרבה דברים. אני קוראת כל מה שאפשר לקרוא, צורכת מידע בצורה קיצונית. חשוב שכשאת קוראת תמיד תהיה לידך מחברת כדי שאם עולה רעיון אפשר יהיה להמשיך לחקור, אל תגבילי את עצמך למה שמלכתחילה באת ללמוד, יתכן ויפתח לך דבר אחרי לגמרי.

 

אני מזדהה מאוד, קוראת המון, לפעמים מרוץ החיים מרחיק אנשים מזה

אצל אחרים יש את הקטע של להקצות זמן ללמוד, להבדיל מזה אצלי זה ממש כל הזמן, זה 3/4 ממה שאני עושה בחיים שלי ואני lucky enough לעבוד בזה – חדשנות זה כל הזמן ללמוד דברים חדשים. נניח עולם הדיאטה – מעניין אותי עולם הבריאות וה wellness  אני יכולה להגיד לך מה אוכלים בדיאטה קטוגנית, טבעונית, פליאו ומה לא, דברים שהם כאילו סייד ליין, יוצרים חיבורי נוירונים, את לומדת כל מיני דברים ואז זה מתחבר ולכן זה לא רק לקרוא ספרי עיון בתחום שלך, להיפך, טוב לקרוא עולמות אחרים, נניח מגזין מנטה, איכשהו משהו שראית שם פתאום מתחבר לך.

 

נוצרת סינתזה

בדיוק, כל דבר שעשית בחיים זה כלי, כל דבר מלמד אותך, למשל גם כושר זה כלי שדרכו אפשר ללמוד לא להילחץ מאתגר, לקחת סיכונים מחושבים.

 

ידעת בתקופת התיכון מה את רוצה לעשות?

ממש לא דימיינתי את איפה שאני היום, חשבתי שאלמד אומנות ברויאל אקדמי באנגליה, אהבתי תולדות האמנות, ואני גם אנגלופילית. בבית הספר הייתה סגנית מנהל שדחפה אותי להיות פולטיקאית, כי הייתי מדברת ומרצה, והיה מנהל שדחף אותי לכיוון של משפטים כי עשיתי איזו עבודה על אתיקה ומשפט, אז באמת הלכתי ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית – לא מתוך רצון להיות עו"ד, כן רציתי לשמור את האופציות פתוחות וזה מקצוע שמאפשר את זה, יש בו הרבה אנליזה – מפעיל יכולות אנליטיות שאני מאוד אוהבת, נותן המון כלים ומאפשר לך להחליט אח"כ. אמא באופן טבעי מאוד רצתה, כילדה ביליתי הרבה בבתי משפט, ולא התרגשתי מהאמירה שיש הרבה אנשים ותחרות בתחום כי חשבתי שמי שטוב תמיד צף למעלה.

 

איך הגעת לתחום שלך?

בשנה א' גנבה אותי חברתי מיכל נחמני, היום ד"ר מיכל נחמני, לחברת מודיעין תחרותי שהיא עבדה בה בשם אינפולינק, אמרה בואי תנסי לעשות פרויקט, קיבלתי פרויקט מחקר שטח, תיצפתתי, ניתחתי ואז התלהבו והציעו לי עבודה. חשבתי שזה מדהים – משלמים לי כדי ללמוד. נהייתי באובססיה, עבדתי במשרה מלאה כל השנים, הייתי שם יותר מאשר בתואר, עבדתי 200 שעות בחודש , כלומר הפאשן שלי לגמרי גילה אותי – למצוא דברים, לחשוב על דברים אחרת, לחשוב על משהו מחוץ לקופסא ואז ללמד מישהו את מה שאני עושה.

 

גילית את "מודל הגדולה" שלך (החיבור בין תשוקות, חוזקות ומודל כלכלי)

היום אני יודעת שזה לא רק שצריך להיות טוב כדי לצוף מעל התחרות, אלא שבעולם הדיגיטלי של היום, גם אם אתה לא טוב במשהו ספציפי אחד אפשר לחבר יכולות עם אנשים אחרים ותמיד יש משהו שאתה יודע לעשות ממש טוב.

 

 

היו לך שם מנטורים?

כן, המנטור הראשון שלי היה מי שניהל את איפולינק, עמנואל גרושקו, שהפך לבוס שלי ולימד אותי המון על העולם העסקי, המנטור השני היה חברי האהוב דוד כהן ז"ל.

אחרי התואר הראשון התחלתי תואר שני במנהל עסקים יחד עם משפטים והיה לי (שוב) מאוד משעמם, זה נראה לי מאוד בסיסי אחרי שעבדתי בשטח כבר ארבע שנים וממש בלעתי ספרים על כל דבר, נניח בפעם הראשונה שלקוח ביקש ממני לערוך בנצ'מארק הלכתי וקראתי ספרים על זה.

בכל אופן עשיתי טרום סטאז' בתחום של דיני יצירה באומנות אצל עו"ד טוני גרינמן שלימד אותי בקורס האהוב עלי באוניברסיטה והמשרד שלו מתמחה בזכויות יוצרים, ואחרי זה המשכתי לסטאז' בתחום של משפט מסחרי כדי לראות אם אני באמת רוצה לעסוק בזה או לא והבנתי שאני לא רוצה. יומיים אחרי בחינות הלשכה ילדתי את הבת הבכורה שלי ומיד חזרתי לעבודה, אז כבר הייתי סמנכ"ל מחקר, עסקתי גם בפיתוח עסקי והבאתי לקוחות.

 

אז עדיין היית במסלול של שכירה , מתי הגיעה היזמות?

אחרי עוד שנה עברתי לשקד ונצ'רס, חברת השקעות, כסמנכ"ל מחקר, חברה קטנה ושם זה היה לבחון חברות סטארט-אפ בשלב ה ה seed לנתח את השוק, להבין מה הצעת הערך של המיזמים, זה היה בתחומים של אבטחת מידע ומדיקל דיוויסס וזה פחות עניין אותי, לא התחומים שרציתי ללמוד בעצמי, ושם התחילה אצלי התשוקה ליזמות – עד אז לא חשבתי שאני חומר למספר 1, חשבתי שאני מספר 2 מעולה, כן היה לי ברור שאעשה הכל כדי שהחברה שבה אני עובדת תצליח, לעשות עבודה מצויינת זה מאוד חשוב לי וגם לעזור ללקוחות.

אבל באותה תקופה פגשתי המון יזמים והבנתי מה מניע אותם, ובמקביל התחילו לפנות אלי בבקשות למחקר וביקשו שאני אעזור להם עצמאית, הייתי בשלבי הריון מתקדמים עם אורי הבן השני שלי, רציתי לשלוט בזמן שלי בבית ולעבוד מהבית אחרי הלידה, ואחרי חופשת הלידה החלטתי שזה מה שאני הולכת לעשות.

 

ואז למעשה הקמת את שיבר ריסרץ'?

כן, הקצבתי לעצמי שנה, בעלי הפך בדיוק גם להיות עצמאי, זה בדיוק היה המשבר של 2008, כביכול לא תקופה טובה להיות יזם, אבל כבר הבנתי שאני לא חיה את החיים מתוך פחד, החלטנו שמקציבים זמן ובודקים אם יכולים או לא, וחשבתי שאולי אעבוד פחות, אבל בפועל היה ביקוש גדול מאוד למה שאני עושה והתחלתי לעבוד בטירוף כשהתינוקות בבית, מעולם לא הייתה לי בעיה עם חלוקת הקשב ונהניתי מהשילוב ומהג'ינגול.

מתי גייסת את העובדת הראשונה?

התלוננתי בארוחה משפחתית שאין לי חיים ואז בת דודה של בעלי שהיא צעירה מבריקה אמרה היי אני יכולה לעזור לך, והיא הייתה מדהימה, ואז כל פעם שהייתי צריכה עזרה בפרויקטים התרחבתי.  כשאני שוכרת עובדים חדשים, לוקח בד"כ 3 חודשים בהם הם עושים משימות שונות בחברה –  מודיעין תחרותי, או כתיבה, או ניתוח, או איתור מידע, או בניית דאטה בייסים – כדי שנראה מה העובדת הכי אוהבת לעשות ובמה היא הכי טובה, לכן אני משתדלת לעשות את התהליך הזה לפני שאני מקבלת לקוח גדול חדש, ולא אחרי.

שותפות – בחנתי כמה כאלה וזה לא עבד לי אף פעם, אפשר לעשות בלוג רק על זה, למה שותפויות נכשלות, כן אוהבת להתנסות, זה כמו דייטים, מתישהו זה כן מצליח, במקביל חידדתי לעצמי מה אני צריכה בפנים ומה בחוץ ובעובדות שלי אני רואה ממש שותפות, יש לי עובדות שהולכות איתי במשך שנים רבות. ובעיקר עם השנים למדתי מה אני נהנית לעשות, כי בהתחלה את מקבלת גם לקוחות שאת לא רוצה, והיום אני עובדת רק עם מי שאני רוצה. אני זוכרת שנסעתי עם בעלי לטייל בניו יורק, עמדנו בצ'לסי פירס שזה מקום מהמם ופתאום התחלתי לבכות, כי חשבתי על העבודה שאני צריכה לעשות כשאחזור, ובעלי אמר, פשוט תגידי להם תודה רבה על ההזדמנות אבל את מוותרת, וזה מה שעשיתי, זו הייתה תחושה של הקלה עצומה.

 

זה תמיד רגע מכונן של עצמאים, בפרט נותני שירותים

כן, לא תמיד אפשר, אבל היכולת לבחור לקוחות היא חשובה והיא מתנה.

 

בקרוב העסק שלך חוגג עשור, את בטח מכירה את הסטטיסטיקה של עסקים קטנים ובינוניים בישראל, 90% מהעסקים לא עוברים את ה 10 שנים, מה לדעתך מבדיל את אלה שכן?

במסגרת העבודה שלי כבר יצא לי לחקור סיבות להצלחה וכישלון של עסקים, יש הרבה מאוד סיבות, קודם כל זה עניין של תמיכה, תמריצים ומענקים, אם את באה מראש משכבה חזקה או יש לך מרכיבים שיכולים לתמוך, מראש הסיכויים שלך שונים כבר ב day one.

בישראל יש כמה חסמים בולטים – עניין השוטף + אם אני עסק קטן בלי תנאי אשראי ומקבלת את הכסף אחרי 3 חודשים, זה קשה דווקא אם יש לך לקוח גדול, למשל אם את צריכה לקנות ציוד ומכונות ואין לך כסף אז מהתחלה כל הזמן יש לך גאפ.

אני אישית לא הייתי צריכה לקבל הלוואה, היו לי משאבים ומהתחלה גם קיבלתי פרויקטים ששילמו לי מיידית, אבל בישראל פחות נהוג לשלם מראש וזה מגיע גם לתקופות של שוטף + 120 יום, אז עוד לא היה את החוק שמאפשר להוציא חשבונית עסקה כל עוד לא שילמו לך, והייתי צריכה לשלם מס שלושה או ארבעה חודשים לפני שקיבלתי את הכסף!

ויש את ההבדלים התרבותיים, בעיקר היחס של הלקוחות – כאן (בארה"ב) אם את עובדת עם חברות גדולות, והם פנו אליך כמקצוענית לתמוך בהחלטה עסקית שהם צריכים לקבל, אז אין יחס של "אנחנו הולכים עכשיו להוריד אותך לרצפה". בישראל זה שוק קטן וכולם רוצים לעבוד עם אותן חברות גדולות ויש את היחס של תגידו תודה שאתם עובדים איתנו .. זה הזוי ואם אלה עסקים קטנים אז לקוחות מאוד דוחקים עסקים קטנים לרצפה.

 

וזו בעינייך סיבה שבעלי עסקים מוותרים על החלום?

זה שוחק ואפילו שובר אם אתה עסק קטן שלא מקבל את הכסף בזמן אבל כן משלם לספקים ולעובדים, זו בהחלט יכולה להיות נקודת שבירה, אבל בסופו של דבר גם בחדשנות, אנחנו רואים שמעל 75% שכן יש להם לפני כן את המחקר הכמותי והאיכותני ובדקו את הרעיון, והם נכשלים אז הגיוני שכשמדובר על עסקים קטנים שאין להם את המשאבים הללו, בשקלול כל זה בסופו של דבר 90% מהעסקים לא ישרדו לאורך זמן.

 

כלומר מלכתחילה צריך לקחת בחשבון סיכויי כישלון גבוהים?

כישלון הוא אופציה אבל גם הצלחה היא אופציה. לא צריך לפחד מזה כי אתה לא סולח לעצמך אם לא ניסית ובכלל מה זה כישלון – אם היו לך 5 שנים טובות בעסק ולאחריהן לא ממשיכים זה לא אומר שזה כישלון, אלא אומץ להפסיק עם משהו שלא עובד יותר.

 

בעצם את מתייחסת לזה קצת כמו שכיר שעובר מקום עבודה

בעיני צריך לדעת כמה מרווח נשימה יש לך שנתית, ולא בהסתכלות חודשית של שכירים. יכול להיות שבהתחלה בחודש אחד תכניסי רבע, עשירית ממה שהיית מקבלת כשכירה ואז פתאום תקבלי פרויקט של שנה. צריך לדעת עד כמה משאבים יש לך ומה נקודת היציאה, אנחנו נערכנו לשנה של אובדן משכורת קבועה ותכננו שאז נעשה הערכה מחדש ונבחן האם יש סיבה להאמין שעכשיו זה באמת משתנה.

 

אני חושבת לעצמי שעלייך יכולים לומר טוב זו לא חוכמה, היא מחוננת מבית חזק, לא לכולם יש את היכולות הללו, האם יש מקום גם לבינוניות?

אתה לא צריך להיות מבריק, כן מוכשר במה שאתה עושה, וכן לעבוד קשה ומתוך תשוקה. אפרופו המשל של רוח, גמל, אריה וילד, אם אתה לא גמל אתה לא יכול להיות ילד, אני כמעט 20 שנה בתחום ו 9 שנים ממש בעסק שלי, כבר ביום הראשון עשיתי עבודה טובה אבל כל הזמן ממשיכה ללמוד, לא מפחדת לעבוד קשה, תמיד חושבת כמו שותף של הלקוח ולהיות ובעיני צריך להיות מחויב  ללקוח שלך כאילו זה העסק שלך. אכפת לי מאוד ממה שאני עושה, כל מה שהייתי עושה בשביל המשפחה שלי אני רוצה לעשות בשביל הלקוח שלי.

 

כמה עצות מהניסיון שלך

עצה ראשונה – אם זה הפאשן שלך את צריכה להתחייב לזה – להתחיל לעבוד בזה גם אם אף אחד לא משלם לך, כשמממש התחלתי ועוד לא היה לי מה לעשות – פתחתי בלוג והבנתי שזו הדרך לייצר שוק ולהראות איך אני חושבת על דברים, ולפעמים גם כששמעו עלי הגיעו קודם לבלוג. את חייבת להיות פרואקטיבית, לא לשבת בבית ולחכות שיתקשרו אליך, לעבוד קודם כל בחינם, להעניק בהתנדבות, שיכירו אותך, בטח אם ממילא אין עוד מישהו שמשלם לך. אני עדיין מתנדבת בהדרכת גוגל, לא כשיווק אלא כי אני נהנית מזה. זה לא שירות שאנחנו מעניקים כי כבר בזמן שיחה עם לקוח אני יודעת למצוא את כל המידע, אבל אני נהנית ללמד, היום לדעת לחפש בגוגל זה כמעט כמו לדעת לדבר, לדעת להפריד בין עיקר לטפל, להצליב מקורות מידע, מבחינתי כשפתחתי את העסק והתחלתי לעשות את זה, זה מראה שאת מבינה על מה את מדברת, שאת יצירתית.

דבר נוסף – פחות לבנות על קשרים – ובעיקר לא לצפות שמישהו יסדר לך לקוח, לקוחות מחפשים עבודה כשהם צריכים אותה ואז הם מוצאים אותך, כן טוב שתפגשי כמה שיותר אנשים במיוחד כשאת בדאון טיים אבל זו לא יכולה להיות תוכנית העבודה לבנות על קשרים, ובעיקר לא לכעוס על מישהו שלא חיבר לך חבר או לקוח, לא לזקוף את זה כנגד החברים שלך.

 

מה קורה כשמגיע לקוח שאת מרגישה פחות מומחית בסוג הפרויקט שהוא צריך?

זה קורה, בתחילת הדרך קרה הרבה שאמרתי זה לא התחום שלי ויש מישהו אחר שעושה את זה והפניתי, אבל היום אני יודעת מניסיוני שיש לי מתודולוגיה שפיתחתי עם השנים שיכולה לייצר לך תובנות חיצוניות גם אם זו לא המומחיות שלי. במקרה כזה אני מתחילה עם אמירה ש-קודם כל בוא נבדוק שאני בכלל יכולה לייצר לך ערך ואז נראה, ועד כה גיליתי שזה תמיד מייצר ערך. היום כבר יש לי עובדים מתחומים יותר מגוונים שמשלימים אותי. אני מגדירה את עצמי כמומחית ב consumer goods ויש לי הרבה חיזוקים שזה כך, אבל יש לי מספיק ביטחון לדעת שאני לא יודעת הכל ושיש לי פה הזדמנות ללמוד, לקוחות לא מצפים שתכירי את התחום שלהם בדיוק כמו שהם מכירים אותו אלא שתביאי נקודת מבט מבחוץ, ובזכות זה שיש לנו מתודולוגיה ברורה קל יותר להשלים פערי מידע, והיום הרי פערי המידע מהירים וקצרים יותר אם יודעים איפה לחפש. אנחנו למשל יכולים לעשות שאילתא בגוגל בסינית לפעמים יותר טוב ממישהו שמדבר סינית פשוט כי אנחנו מבינים את המבנה של שאילתא.

 

הגשמת חלום ועברת לניו יורק יחד עם העסק, מה הוביל לזה?

זה היה טריגר גם אישי וגם עסקי, אישית תמיד חלמתי לגור במקום אחר, לפתוח את העיניים, לצאת מהקופסא, ומבחינה עסקית – אני עוסקת בחדשנות וניו יורק היא "האב" חדשנות אבל גם כל עיר גדולה כמו לונדון או ברלין הייתה יכולה להתאים, פתחתי כאן עוד סניף והעסק האמת רק חיכה לזה.

 

ואיך גייסת לקוחות?

חלק מרכזי במה שאני עושה זה להאיר חדשנות לישראל על בסיס מה שקורה בעולם, אז למעשה המעבר לפה רק קיצר תהליכים כי אני חיה ורואה הכל מקרוב בעיניים שלי ואני ממשיכה לשרת לקוחות ישראליים רק עם ערך מוסף משמעותי.

ודבר נוסף שעשיתי זה לפרסם מחקרים ו-White Papers באנגלית. זיהינו מגמות לפני כולם וכתבנו על זה – למשל, בתזונה דיברנו לפני כולם על מעבר לתזונה מן הצומח לעומת "פליאו", ולפני שנה וחצי כתבנו דו"ח על מגמת בריאות העיכול (gut health) שזכה לתהודה נרחבת במגזינים בארה"ב, זיהינו את מגמת המותגים הקטנים ו"עבודת היד" בעולם הדיגיטלי, והפיכת המותגים הגדולים לפלטפורמות, פיזיות, דיגיטליות ושיווקיות.

מסתבר שעבודה טובה מדברת בעד עצמה, זה כמו שדיברתי קודם על לעשות עבודה בחינם, אחת החברות הגדולות בעולם קראו פרסום שלנו והזמינו אותי לפגישה ממנה התגלגלנו לכמה מחקרים ולריטיינר, ויצא שגם לקוחות שלי מישראל המליצו עלי לכל מיני גופים פה כי בישראל יש לי מותג מאוד חזק כבר.

 

מה שנקרא שגרירי מותג

זה ממש לא מובן בעיניו בעיני שנוהגים להמליץ עלי, אבל כנראה שאנשים מזהים את הדבר הזה, שאת תעשי הכל כדי שהם יקבלו את מה שהם רצו ותהפכי כל אבן, וגם יש לי כבר שיתופי פעולה שיש הפניות הדדיות וזה בכלל כיף.

 

ויש סיפור משפחתי מיוחד סביב המעבר

כן, עברנו לכאן שתי המשפחות במקביל, גם בעלי הראשון עם המשפחה הנוכחית שלו, וכמובן הבת המשותפת שלנו.

מדהים, אני זוכרת שאחת המחשבות הראשונות שלי ביחס לגירושים היתה שהנה הלכה האופציה לרילוקיישן…

תיאמנו את זה ככה מתוך רצון והחלטה משותפת שזה מתאים לכולנו בטיימינג הנוכחי.

 

מה התוכניות שלך קדימה?

אני רואה את עצמי ממשיכה לעשות את זה, ככה אני חיה, ללמוד וללמד, אבל כן יש כמה דברים שהייתי משנה –

הדבר הראשון מרצה הרבה יותר. החיים שלי היום הם בעיקר מאחורי מסך, ללמוד הרבה על הרבה דברים, הייתי משנה קצת את התמהיל, אבל אני עוד לא מסוגלת לשחרר את המחקר.

הדבר השני – מיישמת חדשנות בעצמי. בגלל שאני עוסקת בזה אז כל שנה יש לי איזה 15 רעיונות לסטארטאפים, מהם 3 נניח טובים ואחד מצוין, אז יש עוד דברים שאני רוצה לעשות.

נכון לכרגע המחקר מנצח, אם אני צריכה לבחור אז המחקר בוחר אותי.

 

 

 

את רוצה להיות עסק גדול?

לא, אני לא רוצה להיות עסק גדול, בעצם, אולי הייתי נחרצת מדי, כן הייתי רוצה להיות עסק גדול במובן של לספק מקום עבודה גמיש וידידותי לנשים שהן אימהות, זה סגמנט של אוכלוסייה שהוא לגמרי under appreciated בעיני ואני מאוד רוצה לעזור להן להישאר במעגל העבודה, אז זה כן, להיות מעסיקה של הרבה עובדים ולתת ערך להרבה אנשים.

 

אז מאיפה נובע האינסטינקט של ה"לא"?

כי קשה לי כאמור להתרחק ממחקר וכל חוליה מרחיקה אותך, ואז פשוט יוצא שאני לא מתרחקת אלא עובדת הרבה יותר.

 

אני זוכרת שהייתה תקופה שהיית כותבת יותר על התמרון של אימהות וקריירה, היום את כבר פחות מתייחסת לזה

נכון, בדיוק ראיתי כתבה על זה שראשת ממשלת ניו זילנד בהריון, אבל יש הרבה ראשי ממשלה שנולדו להם ילדים תוך כדי הקדנציה ואף אחד לא שאל אותם על זה, אני מאוד וורקוהוליקית ומקומם אותי המשקל שנותנים לזה. הורות היא מבחינתי כמו עבודה, ספורט, בישול, אוכל, נשימה – חלק מהחיים, במקרה שלי החלק הכי חשוב בחיים, וזה לא תמיד כיף ומושלם אבל תמיד מספק, ותמיד מרחיב את הלב.

אני חושבת שכאם ל-4, שגם עובדת במשרה מלאה פלוס, אני בעיקר משתדלת לא לעשות דברים שמבזבזים לי את הזמן – תמיד אעדיף לקנות אונליין אם המטרה היא פונקציונלית ולא חוייתית; אני לא אלך לשום דבר כי "חייבים" או "לא נעים" ולא אסע למשרד כל יום. אכן, סביר להניח, לצערי, שתראו אותי בגן שעשועים וגם בג'ימבורי עם לפטופ, אבל כשהילדים שלי רוצים שאשב איתם לדבר או לקרוא ספר אני אניח את הלפטופ בצד. אני מודה שזה יכול לקחת כמה ניסיונות ודי הרבה "עוד שניה".

 

מה את עושה לטובת האיזון?

אני עושה המון יוגה, אני מתחברת ל"נמסטה" – האור שבי רואה את האור שבך, זה עוזר לי גם במה שמניע יזמים גדולים שהיא היכולת לא לפחד מהפחד, הידיעה שמתישהו אכשל, ולהקפיד לא להיות דוגמטית, כל פעם לבחון דברים מחדש, להיות פתוחה לקבל ביקורת ולהקשיב.

 

מה עם כתיבת ספר?

מזמן אומרים לי את זה ואפילו פנו אלי מכמה הוצאות, אבל כל פעם שאני חושבת על הנושאים ומה אכתוב מרגיש לי שזה ישעמם אותי כי אני חיה בעולם שכל הזמן מתחדש.

 

לסיום – משפט השראה או מוטו שמלווה אותך

"בלי פאניקה" זה מתוך מדריך הטרמפיסט לגלאקסיה של דאגלס אדאמס, לא לפחד משינוי, לאמץ את השינוי, להבין ששינויים קורים ולנשום דרכם, אני אישית לא מחפשת להיות מדהימה כי זה מרגיש לי ראוותני, אבל כן מאמינה באף פעם לא להפסיק ללמוד.

 

Take Away

1. חוק ה 10,000 OUT, נסו משהו כמו 50,000 ותייצרו סינתזה בין תחומים
2. מצוינות זו האסטרטגיה הכי טובה שיש, תנו לעבודה לדבר בעד עצמה
3. אם כבר בניתם מותג, מעבר לחו"ל יכול להיות יותר פשוט ממה שנדמה